הפעלת מדיניות ההליך המדורג ע"י משרד הפנים מהווה מכשיר בידי בעלים אלימים להשלטת רצונם על בנות זוגם התלויות בהם בעצם שהותן בישראל - פסקדין

העתירה בתמצית:

העותרת 1 היא אזרחית ירדנית המתגוררת בישראל כבר משנת 1996. העותר 2 הוא אזרח ישראלי. העותרים 1ו-2 נשואים זו לזה החל מיום 20/10/11. העותר 3, קטין יליד 22/8/12. לטענת העותרים 1-2, זהו בנם המשותף.

עניינה של עתירה זו בשני סעדים: הסעד הראשון שהתבקש, הוא להורות למשיב לשדרג את מעמדה של העותרת למעמד קבע, שעל פי הנטען היא זכאית לו עוד משנת 2003. הסעד השני שהתבקש, הוא לרשום במרשם האוכלוסין את העותר 3 כבנם של שני העותרים ולהעניק לו אזרחות ישראלית, מכוח מעמדו של אביו, העותר 2.

לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה, בכפוף להערות שיפורטו בהמשך.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

העותרת 1, אזרחית ירדן ילידת 1980, נכנסה לישראל באשרת תייר ביום 25/8/96 לאחר שנישאה ביום 14/7/1996 למר ג' , תושב קבע במזרח ירושלים (להלן: " הבעל הראשון"). לבני הזוג נולדו 4 ילדים, ומכוח נישואין אלו הוגשה בקשה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל. ביום 12/6/00 ניתן לעותרת רישיון לשהייה ארעית בישראל (אשרה א/5) שהוארך בכל שנה עד ליום 15/12/06.

ביום 6/6/06 זומנה העותרת למשרדי המשיב, כדי להעניק לה אשרת קבע לשהייה בישראל, ולא התייצבה. ביום 29/8/06 הגיע הבעל הראשון למשרדי המשיב וביקש לבטל את ההליך המדורג למתן מעמד קבע לעותרת, מאחר ובין בני הזוג פרץ סכסוך. בהתאם בוטל מעמדה של העותרת (להלן: " החלטת הביטול").

ביום 3/9/06הוגשה בקשה מטעם העותרת לשדרג את מעמדה למעמד קבע מטעמים הומניטאריים, לאחר שנטען כי סבלה מאלימות של הבעל הראשון. הוחלט להאריך את מעמדה של העותרת כתושבת ארעית בעלת אשרה א/5 שמתחדשת מעת לעת.

ביום 10/6/10, כאשר נבחנה בקשת העותרת להארכת אשרת השהייה, התברר כי העותרת הייתה מעורבת בפלילים ואף ריצתה מאסר. עקב כניסתה אל מאחורי סורג ובריח, הועברה המשמורת על ילדיה לבעל הראשון. בנסיבות אלו סורבה בקשת העותרת למתן מעמד מטעמים הומניטאריים.

ביום 15/2/11 הוגשה בקשה נוספת ע"י העותרת ללשכת המשיב בנצרת, ובה ביקשה העותרת כי יותר לה להישאר בישראל, כדי שתוכל לראות את ילדיה. הבקשה הועברה לבחינת הועדה לעניינים הומניטאריים.

בין לבין הודיעה העותרת כי התגרשה מהבעל הראשון ונישאה לאזרח ישראלי בשם צ' עולה, שהוא אסיר האמור לרצות מאסר עד לשנת 2037 (להלן: " הבעל השני"). ביום 3/10/11 התגרשה העותרת מהבעל השני, וביום 20/10/11 נישאה לעותר 2.

העותרים פנו למשיב כדי להסדיר את מעמד העותרת בישראל ולרשום את העותרים כנשואים. העותרים הונחו להגיש בקשה להסדרת מעמד העותרת בישראל מכוח נישואיה לעותר 2. בקשה כזו טרם הוגשה.

במקביל, ולאחר חלוף זמן, ביקשו העותרים לרשום את העותר 3, שנולד לעותרת 1, כבנו של העותר 2 ובהתאם ליתן לו אזרחות ישראלית. העותרים הונחו כי עליהם להוכיח את אבהות העותר 2, זאת מאחר ומאז יום הנישואין ועד ללידתו טרם חלפו 300ימים.

העתירה תוקפת את התנהלות המשיב ומתמקדת בשני סעדים. במסגרת הסעד הראשון מתבקש בית המשפט, למעשה, לבטל את החלטת הביטול שקיבל המשיב עוד ביום 29/8/06 ולהעניק לעותרת מעמד של קבע בישראל, כפי שהייתה זכאית לקבל עוד ביום 6/6/06. הסעד השני המבוקש הוא להורות למשיב לרשום את הקטין כבנם המשותף של העותרים, ובנו של העותר 2, בלא כל דרישה להוכחת אבהות.

טענות ב"כ העותרים פורטו בהרחבה בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון בפני מיום 7/7/13. בתמצית נטען כי החלטת הביטול מיום 29/8/06 התקבלה שלא כדין, בלא שהעותרת נשמעה. עוד נטען כי מעולם לא נמסרה החלטת הביטול הנ"ל לעותרת או לבאת כוחה, ומכאן גם שלא חל שיהוי בעניין תקיפת החלטה זו במסגרת שלעתירה מנהלית. בכל הנוגע למעמדו של הקטין -נטען כי הקטין נולד כ-10 חודשים לאחר מועד נישואי העותרים. בנוסף, כך נטען, ניתן לבדוק ולוודא כי בפועל לא נפגשה העותרת עם הבעל השני, שהוא אסיר, במובן זה שאין אפשרות כי הקטין נולד כתוצאה מנשואיה לבעל השני. מכאן שהדרישה להוכחת אבהות היא דרישה בלתי סבירה ובלתי מידתית, הפוגעת בכבודם של העותרים.

ב"כ המשיב עותרת לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי, ככל שהדבר מתייחס להחלטת הביטול מיום 29/8/06. ככל שהדבר נוגע להסדרת מעמד מכוח הנישואין לעותר 2, נטען כי טרם הוגשה בקשה, והעותרים לא מיצו את ההליך המנהלי. עוד נטען כי העותרת לא פירטה בעתירתה את דבר הרשעתה בפלילים, נתון שהיה חלק מהמסד העובדתי על פיו התקבלו החלטות בעניינה של העותרת. מכאן שמדובר באי-גילוי פרטים, המצדיק את דחיית העתירה. בכל הנוגע לרישום מעמדו של הקטין, טוען המשיב כי הוא פועל בהתאם לחוק ולנהלים, ומטעם זה אין מקום להתערב בהחלטותיו.

דיון:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה, בכפוף להבהרות שיפורטו.

מלכוד האלימות ההגירתית [למקור הביטוי שמצאתי לנכון לעשות בו שימוש ראו: הדר דנציג-רוזנברג ונעמי לבנקרון, ״ אלימות הגירתית״ (טרם פורסם).]: